מיכאל נ' לביטוח בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לתשלום תכוף.

האירוע הנטען ארע ביום 29/7/10, התובעת ילידת 18/5/84.

בהתאם לנטען בבקשה, ארעה התאונה בעת שהמבקשת ישבה על מכסה מנוע של רכב, המבוטח אצל המשיבה, נהגת נכנסה לרכב, התניעה אותו והחלה בנסיעה ברוורס. כתוצאה, נטען כי המבקשת, איבדה שיווי משקלה ונפלה על הכביש.

בהתאם לנטען בבקשה, התובעת אושפזה מיום 30/7/10 ועד ליום 4/8/10, עוד נטען, כי מאז ועד היום מטופלת המבקשת במסגרת בית החולים לוינשטיין, במסגרת שיקומית.

בבקשה, נטען כי התובעת נפגעה בכל חלקי גופה, סובלת מסחרחורות ואיבוד זיכרון. עובר לתאונה עבדה התובעת בק.ש.ע. מסעדות בע"מ והשתכרה שכר ממוצע של 5,500 ₪. מאז התאונה המבקשת אינה עובדת.

עוד נטען, כי למבקשת הוצאות רפואיות, מלבד אשפוז, בסך של 500 ₪ בחודש. הוצאות דלק, לשם הסעה לבית החולים לוינשטיין ממקום מגוריה של המבקשת בגבעת עזר, בסך של 4,300 ₪ (במהלך הדיון, תיקן ב"כ המבקשת את סך ההוצאה ל-1,300 ₪), עוד נטען כי למבקשת הוצאות מחייה בהתאם לפירוט הבא: 1,100 ₪ בגין פלאפון ו- 2,500 ₪ בגין ביגוד אוכל וסיגריות.

לבקשה צורפו מסמכים רפואיים וכן קבלות בגין הוצאות דלק וטיפולים.

בכתב התשובה נטען על ידי המשיבה, כי המבקשת מתגוררת בבית הוריה וסמוכה על שולחנם, עוד נטען, כי לא הוצגה אסמכתא להעדר כושר והסבר רפואי לכך שהמבקשת אינה עובדת מאז התאונה ועד היום. בנוסף, נטען על ידי המשיבה כי נסיבות התאונה, אינן ברורות, הן לעצם היות הארוע "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שעה שיתכן כי המדובר בתאונה מכוונת והן נוכח העובדה כי בהתאם למידע שברשות המשיבה יתכן כי פגיעתה של המבקשת, אינה תוצאה של האירוע הנטען, אלא, תוצאה של פגיעה במקום העבודה בנסיבות אחרות.

לפניי נחקרה היום המבקשת על תצהירה.

המבקשת נדרשה לחזור ולהסביר את נסיבות קרות התאונה ושבה על הגרסה כפי שפורטה בבקשה.

המבקשת נדרשה להתייחס לשאלה מדוע לא צורפה הנהגת כמשיבה לבקשה, וכן לטענה כי יום לאחר התאונה החליקה במקום עבודתה וכך ארעה הפגיעה. המבקשת טענה כי הנהגת אינה משתפת פעולה עימה והכחישה את הטענה כי נפלה במקום עבודתה, כאמור.

לבקשה לתשלום תכוף, צורף דו"ח התקדמות של ביה"ח לוינשטיין מיום 10/3/11 וממנו עולה כי התובעת אושפזה באיכילוב עקב נפילה וחבלת ראש, עוד עולה כי בעקבות הנפילה אירעו מספר התעלפויות ופרכוס. בנסיבות אלו, התקבלה המבקשת ביום 3/10/10, לטיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין ואושפזה במחלקה לשיקום נפגעי מוח. לאחר שחרור ממסגרת אשפוז מלא (בחודש דצמבר 2010) נקבעה למבקשת מסגרת אשפוז היום, בתוכנית של 4 ימי טיפול בשבוע. עוד, בדו"ח ההתקדמות, נקבע כי המבקשת מקבלת טיפול תרופתי נוגד דיכאון ונמצאת במעקב פסיכיאטר, כמו כן, המבקשת עוברת טיפולים פיזיותרפיים וזקוקה להמשך טיפול שיקומי אינטגרטיבי במסגרת של 4 ימי טיפול בשבוע, בחודשיים הקרובים.

המבקשת, העידה כי בשלב זה, היא ממשיכה בטיפול וכי אף הייתה בבית החולים אתמול, לטענתה, היא מגיעה לבית החולים 4 פעמים בשבוע למעט בימי ראשון.

דיון והכרעה

שאלת החבות אכן שנויה במחלוקת בשלב זה. בשלב זה, עולות, שאלות להגדרת האירוע כתאונת דרכים וזאת ככל שהפגיעה אכן התרחשה במסגרת האירוע הנטען. לחילופין, עולה גם טענה לכך שהפגיעה אירעה באופן ובמועד אחר, וברי כי בנסיבות אלו אין קמה חבות לנתבעת.

ברם, בשלב זה, לאחר ששמעתי עדותה של המבקשת הרי שלא ניתן לקבוע כי אין המדובר בתאונת דרכים או כי המבקשת נפגעה במסגרת אירוע אחר, או כי אין קשר בין הפגיעה הנטענת למצבה של המבקשת היום.

לגופו של עניין, עולה, כי עד דצמבר 2010 שהתה המבקשת באשפוז מלא, בנסיבות אלו, הרי שלא נגרמו למבקשת הוצאות למחייה, נסיעות או סיעוד. כל טענותיה של המבקשת להוצאות בני משפחתה עד מועד זה, דינן להתברר במסגרת התביעה העיקרית ובשעה שתוגש. לכן עד מועד זה אני קובעת כי המבקשת אינה זכאית לפיצוי בשלב זה במסגרת הבקשה.

החל ממועד אשפוז היום, עולה כי המבקשת נדרשת להגיע לבית החולים לוינשטין 4 פעמים בשבוע לשם קבלת טיפולים. עוד הוכח כי רישיונה של המבקשת נשלל ממנה בשלב זה וכעולה מעדותה הרי שיש צורך להסיעה מידי יום לבית החולים המרוחק מביתה.

טענת המבקשת, אשר הועלתה לראשונה בדיון היום כי עובר לתאונה התגוררה בדירה שכורה לא הוכחה. כל שהונח לפני הוא כי המבקשת סמוכה על שולחנה של הוריה ומתגוררת בביתם ואינה נושאת בכל הוצאות למחייתה שם.